| שורה 12: | שורה 12: | ||
}}{{אריח שאלה | }}{{אריח שאלה | ||
|title='''קבוצה''': הילדות.ים מובילות.ים | |title='''קבוצה''': הילדות.ים מובילות.ים | ||
| − | |content=הילדות.ים שלנו מתעוררים למציאות משתנה ומשונה. הם.ן מסתגלים ומתבגרים מהר, וצריכים לפתח חוסן ולהתנהל | + | |content=הילדות.ים שלנו מתעוררים למציאות משתנה ומשונה. הם.ן מסתגלים ומתבגרים מהר, וצריכים לפתח חוסן ולהתנהל ביחד ובעצמאות מעכשיו |
|link=קבוצה: הילדות.ים מובילות.ים | |link=קבוצה: הילדות.ים מובילות.ים | ||
|image=Stub.png | |image=Stub.png | ||
גרסה מ־09:30, 25 בנובמבר 2020
ההערכה היא שהמציאות תהיה מעכשיו גבה גלית ורוגשת. לא מדובר בגל או ארוע חולף, אלא במצב מתמשך. לא מחלה אלא פוליטיקה, לא מקומית אלא עולמית, לא תגמר, תשאר גם כשיגמר. לפיכך אין מה לחפש פתרון, אלא להסתגל לתנאים. כדי להתמודד עם המצב החדש, אנחנו צריכים להבין מחדש מה התפקיד שלנו, מה אנחנו רוצים שיהיה ומה אנחנו רוצים להיות? אם התרגלנו לחשוב על עצמנו כמורים וכמורות, והוראה זה מקצוע ותחום דעת, כדי להשאר רלוונטים.ות אנחנו צריכים.ות לצאת מהדיסציפלינה ולהבין שאנחנו בצומת הרבה יותר מורכב, שלא שייך לשום דבר שנכתב בדיסצפלינה שקראו לה פעם - מורה.
באנקוריזום, באמצעות כלים שהיו לנו תמיד, וכאלה שגילינו עכשיו, נבנים מודלים חדשים במטרה לפרק גם אותם. בגראז׳ הפעולה היומיומית היא חלק ממשימת החקר. לכן ניפול ונקום, נזהה אתגרים בשטח, נגיב, ניצור ונייצר הזדמנויות ללמידה מחוברת. הנחת העבודה שלנו היא שלפנינו תקופה באורך לא ידוע, של חוסר וודאות, אי יציבות ומגבלות שמציבות בפנינו מציאות חדשה, רגשית, חברתית, פיזית ומנטלית. אנחנו מבקשים לנצל את הזמן המשובש הזה כדי לפרק מושגים ותיאוריות, להבין מחדש את המקום, החומר והתפקידים של ילדים.ות, הורים ומורים.ות, להרכיב ולפתח פרקטיקה של פדגוגיה בלמידה, הדורשת ערעור על פרדיגמות, עבודה משותפת, יחסי אמון, וגמישות, גמישות, גמישות.
צוות: מחנכות.ים שומרים ושמורים
קבוצה: הילדות.ים מובילות.ים
בית: בסיס האם של הילדות.ים
מרחב: מעצבים סביבת למידה
חומר: האנרגיה שמחזיקה את המפגש
זמן: להתארגן מחדש