המנוע
אנחנו מבינים.ות כי כל ילד וילדה חווים.ות את המצב בצורה שונה, ומתמודדים.ות עם קשיים שונים בהתאם למה שקורה ויש בביתם.ן. חשוב לזכור זאת בעת תכנון המערכת והמפגשים, תוך ניסיון לראות את כל אחד.ת מהילדים.ות בנפרד ולתת להם.ן תשומת לב אישית.
הגל הראשון של משבר הקורונה הכריח אותנו לבחון ולהתאים דרכי הוראה ולמידה אליהן היינו רגילים.ות, כל הקמפוסים של אנקורי גלשו עליו במיומנות ראויה לשבח, עד כדי המצאת ההוראה בכלל, ותפקיד המורה בפרט, מחדש. ההורים והילדים.ות שיתפו איתנו פעולה אפילו יותר מתמיד. אבל היינו חייבים לנסות להבין מה קורה, ומה בדיוק קרה שם? אז תוך כדי הסגר ובשבועות שאחריו, קיימנו שיחות עם מורים.ות מהקמפוסים של אנקורי כדי להקשיב, לשמוע וללמוד על האתגרים, המשברים, החוויות, ההצלחות והתובנות של כל אחד ואחת. ברוב המקרים - אין תשובות, והתשובות שישנן בתהליך התהוות. אבל דרך ההצפה של השאלות, הסיפורים וההארות שלכם.ן, ננסה ללמוד ולהבנות יחד שפה וכלים למענה מדוייק יותר לילדים.ות, להורים ולקהילות בהן אנחנו פועלים, אבל לא פחות לעצמנו. התקופה שלפנינו תהיה ארוכה יותר, עם אתגרים חדשים. אי אפשר לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה, ומה שעבד ימשיך לעבוד, אבל עשינו סדר במחשבות. כאן תמצאו הצפה של הקולות מהשטח שמעלים שאלות, בעזרתן ננסה לבנות תוכנית ללמידה מחוברת - שתהיה גמישה ודינמית, לקראת התמודדות עם הגל הבא.
קשיים שהוצפו:
- ילדים.ות בעלי קשיי למידה - כיצד ניתן לתת מענה לילדים.ות עם קשיי קשב וריכוז? מה קורה להם מול המסך, ואולי הבעיה נמצאת בתנאים הסביבתיים של הלמידה מהבית? האם יש דרך לנתק אותם.ן מאפליקציות ומסכים נוספים? מה נוכל לעשות כדי לעזור?
- ילדות.ים שמרגישים.ות לא בנוח בסביבה דיגיטלית וכאלה שמרגישים.ות הכי טוב - זיהינו ילדים.ות שהיו תמיד מרכז הכיתה ועכשיו נשארים.ות מאחור במפגשי האונליין ועלולים.ות להישאר לבד, וכאלה שזה עבד להם.ן הפוך, ממש פורחים.ות בתנאים האלה. עבור אלה שהולכים לאיבוד זו ממש פגיעה מוראלית, לא רק לימודית אלא גם חברתית. בכיתה הפיזית, בדיחות והפרעות קטנות, היו זוכות במקרים רבים לסולידריות כיתתית, שכאן היא נעדרת. איך מייצרים איזונים ואיך נוודא שלא נפספס את הילדים.ות שדורשים.ות מאיתנו יותר עבודה פרטנית?
- שמירה על הלמידה המקוונת - האם למידה מקוונת יכולה להישאר כלי למי שזה דווקא מתאים להם.ן? האם ניתן להמשיך לקיים ״מפגשים וירטואליים״ באופן קבוע לילדים.ות שהתקופה הזו אפשרה להם.ן לפרוח ושגילינו שהם.ן עובדים.ות טוב יותר בצורת הלמידה הזו?
- הרגולציה המנרמלת של משרד החינוך - בעוד אנחנו פועלים.ות כל הזמן על מנת להתאים את תהליך הלמידה לכל ילד וילדה, ברגע שמגיעים לבגרויות משרד החינוך לא תמיד מגמיש עצמו ואינו מאפשר לחרוג מהנורמה. האם יש דרך להיאבק על ההתאמה האישית הזו מול משרד החינוך?
- מעקב - איך ניתן לעקוב אחר העשייה? איך נאסוף ונתעד עבודות של ילדים.ות? איך נוודא השתתפות פעילה בעבודה א-סינכרונית וסינכרונית?
אפשר כבר לומר היום די בביטחון שקריאה וכתיבה הם כלים לרכישת ידע, הם מקלים מאד על תהליך הלמידה, אבל הם לא הכרחיים ובוודאי שלא מטרה בפני עצמם. דווקא בלמידה מחוברת יש לנו דרכים לעקוף את הקושי ואנחנו יכולים להציע לילדים להשתמש בתוכנות הקראה וכתיבה של טקסט, ואפליקציות לניהול זמן חינמיות שעובדות גם על אייפון ואייפד ווורד. ייתכן וילדים.ות בעלי קשיי קשב וריכוז יכולים דווקא לצמוח בסביבה הזו, מאחר ואפשר לנטרל את הרעשים הטבעיים של הכיתה, כך שאפשר להיות בריכוז וקשב גבוהים יותר. יחד עם זאת נולדים לנו בבית מפגעי הסחה חדשים, שצריך לעזור לילדות.ים לאבחן אותם ולחשוב יחד איך מנטרלים אותם. יש לעקוב בשיטתיות אחר המצב ולבחון את ההתקדמות בלמידה כל העת.
*ישנן תוכנות להקראה וכתיבה של טקסט שניתן להפעיל מכל מחשב, למשל: https://app.almareader.com/ או https://support.microsoft.com/he-il/help/22817/windows-10-narrator-introducing
** ניתן לקרוא עוד על כך באתר של בטי שרייבר: https://www.bettys.co.il/
פרקטיקות המעקב האינטואיטיביות שלנו בכיתה לא פועלות במרחב הדיגיטלי. גם המעברים בין זמן למידה פיזי למקוון משבשים את כלי המעקב הרגילים שלנו. חשוב ליצור ערוצי משוב מובנים ועקביים שנותנים לילדים.ות רפלקציה על ההתקדמות האישית והקבוצתית שלהם.ן בלמידה. תרגילים קטנים להגשה. למשל מענה על שאלון ב-Google Forms לאחר צפייה בסרטון, משוב שנשלח כווידאו או הודעת אודיו, ייצרו קרבה ודגש על הפן האישי ביחסי מורה-ילד.ה.
למרחב הוירטואלי יש ערך לחלק מהילדים.ות, ונרצה לשמר את האפשרויות שנפתחו בפניהם.ן. בלי לוותר ותוך כדי התעקשות על המפגשים הבלתי אמצעיים. מיומנויות יחסים חברתיים ותחושת השייכות נוצרים עדיין באופן טבעי יותר במפגש הפיזי וחשובים לא פחות.
מחקרית, פעולה למען האחר היא פעולה מחזקת. הדבר הכי חשוב שנוכל להוציא מהמצב הנוכחי הוא תחושת ערבות הדדית - לתת מקום ללמידה וקבלת עזרה מהילדים.ות. ראינו במהלך הגל הראשון שהם.ן לפעמים נחלצו לעזרת המורים.ות, עזרו בתקלות טכניות וביצירת קשר עם חברים.ות כדי לעזור למורה ואחד.ת לשני.ה. אנחנו צריכים לנצל כל הזדמנות שמקדמת עזרה הדדית בתוך הקבוצה, ולהדגים בקשת עזרה בעצמנו. לא מדובר כאן על איך תורמים לקהילה שמחוץ לבית הספר, אלא דווקא על קהילת הלומדים והלומדות, המורים והמורות. הסביבה הדיגיטלית שבה לפעמים ילדים מצויים טוב ממבוגרים, מזמנת פתח לילדים.ות שמלמדים.ות ילדים.ות שמלמדים.ות מורים.ות.
גוגל קלאסרום הוא כלי מצויין למעקב אחר תהליכי הלמידה של הילדים.ות, וניתן להשתמש בו גם ככלי להעברת משוב על עבודות.
שאלות קשורות
- איך ולאן יוצאים ממרחב הכיתה והאונליין, ומה עושים עם אלה שאיבדו עניין ומתקשים להתחבר מחדש?
- מה ואיך בכלל אפשר ללמוד בחוץ?
- איך מנהלים מנהלה של בית ספר על פלטפורמה דיגיטלית?
- איך מייצרים תנועה במרחב הלמידה החדש?
- איך מייצרים מפגשי למידה אפקטיביים?
- איך ניתן לייצר למידה קבוצתית במפגשי האונליין?
- אילו פערים עלולים להיווצר בלמידה מחוברת? מה קורה לנו טכנית ופיזית?