כמו הקשר בין מורה לילד.ה, גם הקשרים בין מורה למורה מבוססים על המפגש הבלתי פורמאלי. המפגש הזה קורה על קפה, תוך כדי שיחה על כל דבר ולא כלום. אבל המפגש הזה מאפשר למורה לחזור לכיתה מחוזק.ת. מערכת השעות והמפגשים חייבת לתת מקום ולהנכיח את עבודת הצוות, לא רק בפגישות פורמאליות וישיבות פדגוגיות.

אין תשובות ויש יותר לא ידוע מידוע. צריך להכין ולהכשיר לכך את הלבבות, ולעודד גמישות ושקיפות. תהליכי קבלת ההחלטות לא תמיד יעמדו בקצב האירועים. יהיה הכרח לבצע שינויים וזה יצריך הטמעה ותיאום בין כולם, כל פעם מחדש, והרבה סבלנות מצד כולנו.

לפעמים כדי לייצר למידה צריך לצאת מהמצב המקובל של ״לומדים״ ולעבור למצב ״פעולה״. מצב פעולה מדגים יכולות שלא נמצאות במרחב הכיתתי הסגור, מייצר קשרים חדשים ומפיע פתרונות לבעיות שלא יכולנו אפילו לזהות קודם.

אנחנו מאמינים שחופש הוא הפוגה הכרחית. עדיין, בית הספר לא יכול לחדול מלהתקיים שבועות שלמים בשנה. אנחנו צריכים להמשיך להיות נגישים ופעילים.

הקורונה הקצינה את תופעת הזמן שזלג בין ימי הלימודים וימי החופש, ודרשה פעילות יומיות, לבחירה, להורים וילדים.ות ולא אחת גם לבני המשפחה כולה, אחים ואחיות, יחד ולחוד.

יש ילדים.ות שרוצים להשמע ולהשמיע. הם מעורים מעורבים וחשוב להם לשכלל את יכולות השיח הציבורי שלהם. שיעורי החינוך והדיון הכיתתי לא תמיד מספקים את כולם, חלק מהילדים.ות מבקשים פלטפורמות רחבות יותר. אנחנו רוצים לקדם ולתמוך בפעולותובמעורבות עד כמה שניתן. אנחנו לא מעוניינים להציג חינוך אידיאולוגי, אבל בהחלט להציג מורכבויות בשיח הפוליטי ולעבד אותן יחד.

אות מוזיקלי לפתיחה/סגירה/מעברים בין חלקים שונים של המפגש, יכול לעורר ולהחזיר ילדות.ים לקשב, לתת תחושה שהזמן זז, של מעבר ותנועה. אותות מעניינים או כאלה ששיכים לתוכן הנלמד יכולים לייצר עניין משל עצמם ושבירת שגרה.

אם הסגר לא הרמטי, אפשר גם להגיע לבית של אחד.ת הילדים.ות ולהעביר את המפגש המקוון משם (כל פעם נבקר בבית אחר, ונזמין מספר ילדים.ות להצטרף אלינו למפגש הפיזי, בעוד השאר ישארו באונליין). במידה ונעים בחוץ, אפשרות נוספת יכולה להיות להיפגש בגינה ציבורית בשכונה שמספר ילדים.ות מתגוררים.ות בה.

הנעת הילדים.ות תוך שימוש במשחקים, שאלונים וחידות על מנת להפוך את הילדים.ות לאקטיביים.ות. מעבר לכלים דיגיטליים, אפשר לייצר שיתוף גם בכלים המוכרים, למשל: ניתן לייצר יקיצה בבוקר באמצעות שיר שנשלח בוואטסאפ לכל הילדים.ות ומזמין אותם.ן להגיב עם אימוג'י מתאים, ברגע שהתעוררו והתחילו את היום (ותודה להדר שירן, מקמפוס אנקורי ראשל״צ).

ללמד באונליין זו פרקטיקה חדשה. התפאורה הבית ספרית נעלמה, ומקום המורה במפגשי האונליין השתנה, אין עוד אפשרות להשתמש בכלים תיאטרליים מבעד למסך השטוח, והמורה מתבקש.ת לעבור מהתיאטרון לקולנוע.

שינוי המיקום בו אני מעביר.ה את השיעור בהתאם לתוכן עליו אני מדבר.ת. אם הכתה לא יכולה להגיע כולה למוזיאון, לספריה או לשטח, אולי המורה תעביר את השיעור משם? אולי אפשר להעביר שיעור בחוץ, תוך כדי הליכה? אולי אפשר לפגוש מישהו במקום רלוונטי? ואפשר גם לשנות רקעים, פשוט כדי שיהיה מעניין.

תנועה פיזית יוצרת עניין. חשוב לייצר תזוזות פיזיות במהלך המפגש ולחשוב האם אני כמורה יכול.ה להיות בתנועה בזמן השיעור ולא לשבת במצב סטטי לאורך כל המפגש. אבל התנועתיות הזו צריכה להיות מבויימת ומודעת. צריך לחשוב איך אני מביימת את תנועת המצלמה הזו כך שאני לא מוציא.ה את הצופים שלי מדעתם ולא מכניסה אותם הביתה בצורה שפוגעת בפרטיות שלי ושלהם.ן?

המפגש הכתתתי הפרונטלי - מורה בהרצאה או מורה במונולוג לא ממש יעיל גם בכיתה הפיזית כבר הרבה שנים. המעבר ללמידה אונליין הנכיח את הבעיתיות ביתר שאת. ההתאמה למציאות החדשה במפגשים אונליין או פיזיים בכיתות דורשת הסתכלות חדשה ותרגול. סביר שבניית המפגשים בפורמט החדש תדרוש לנו זמן רב יותר, לפחות עד שנבסס את הפרקטיקה, אבל היפה הוא שהיא מאפשרת מרחב טעות, מותר לנו לטעות. חשוב לקחת זאת בחשבון, וללמוד להיעזר ככל  שניתן בסביבה ובמידע שקיים - אין צורך להמציא כל פעם את הגלגל מחדש.

במקביל, למעבר ללמידה מקוונת יש גם השפעה קוגניטיבית, משני הבטים: תהליכי תפיסה ותהליכי קשב. את ההשפעה הזו אפשר להבין בעזרת השינוי המהותי בתפיסת הזמן - אנחנו עוברות ועוברים מה״זמן הגשמי״ והפיזי של 45 דקות שיעור בכיתה - הכולל בתוכו את המרחב בו אנחנו פועלות ופועלים, ההקשר, ורצף ההתרחשויות, ל״זמן אוויר״ - נטול התרחשויות קודמות ומנותק מהקשרים סביבתיים. המפגשים באונליין, אבל לא רק הם, חייבים להבנות אחרת.

לפני כל הדברים בעולם, המרחב הבית ספרי הוא המקום בו אנחנו מתרגלים קשרים ויחסים בינאישיים. על בסיס האינטראקציה הזו גדלה ההבנה על ההתנהלות בעולם, הרבה לפני שנלמדת תוכנית הלימודים הפורמלית.

משמעות וחשיבות הקשר הבינאישי נידונה ע"י דורות של פילוסופים בהקשר לשאלת הוכחת הקיום שלנו: לפי דקארט ׳אני חושבת משמע אני קיימת׳, החושים שלי עלולים להיות מתעתעים, אבל עצם החשיבה מעידה על קיומי. נשאלת השאלה איך אנחנו יכולים.ות לדעת שאנחנו לא רק ׳מוח בקופסה׳? כלומר, שכלל הפעולות, המחשבות והרגשות שלנו הן לא יצירי שליטתו של גורם חיצוני? פילוסופית, זהו ניסוי מחשבתי המטיל ספק בכל, ומעיר אחריו טלטלה קיומית גדולה. ובכל זאת, יש בו איזשהו פתח: אחת הדרכים להוכיח את קיומנו היא הצורך האנושי באינטראקציות חברתיות. משחר ההיסטוריה האנושית עולה באופן מובהק כי האדם הוא יצור חברתי, ולא סתם זוהי התובנה הראשונה אליה מגיע אלוהים אחרי בריאת האדם: ״לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו״ (בראשית ב, יח).

• השינויים בפוזיציות מאפשרים למורה לתת מענה לכל תלמיד.ה בשיעור, על כל צרכיהן.ם המגוונים - כך שגם אם יש ילד.ה שמתקשה למשל להשתלב בדיון במליאה, אם הדיון יארך למשך זמן מוגבל - תהיה לו.ה אפשרות להשתלב בפוזיציה הבאה - של עבודה בקבוצות למשל, ולא להיות בתחושה של פספוס לאורך כל השיעור.

• המעבר בין פוזיציות מאפשר להתגבר על ״כשלים״ - אם עבודה בקבוצות לא עובדת טוב בשיעור הזה, היא לא ״הורסת״ את השיעור כולו מכיוון שהיא נמשכת זמן מוגבל בלבד ואחריה עוברות.ים לפוזיציה אחרת. השיעור כל הזמן עובר ״ריפרש״ במבנה שלו, ומאפשר להחליף אווירה.
• שילוב של מגוון פוזיציות מאפשר לנו לחזור אליהן מבלי למצות אותן לחלוטין. כך למשל אפשר להתחיל שיעור בהרצאה של 7-10 דקות, ולסיים אותו באותו אופן מבלי להלאות ולהעמיס.
• חשוב לשים לב: מעבר בין פוזיציות הוא לא בהכרח מעבר בין נושאים. אם הכוונה היא להעמיק את התפיסה ולהתגבר על ההפרעות לקשב, חשוב שיהיה קשר רעיוני ונושאי בין פוזיציה לפוזיציה.
• ועוד דבר חשוב: הפסקה היא גם פוזיציה שחשוב ואפילו חובה להשתמש בה - החלפה בין פוזיציות מבקשת לאפשר מרחב ואוויר לנשימה וללמידה, גם לתלמידות.ים וגם למורות.ים - ושיעור דחוס מידי ללא הפסקה יתקשה להשיג זאת.

הבנו שקוגניטיבית במפגש מקוון נדרש יותר זמן כדי להבין רעיון, בעוד שרמות הקשב הולכות ומתקצרות. לכן, כדי להגיע לרמת הוראה ולמידה מיטביות, המורה צריכ.ה להיות מסוגלת להתאים ולהחליף מספר מגוון של ״פוזיציות״ בשיעור, מתוך ההנחה שכל פוזיציה תגיע למיצוי אחרי 10-15 דקות.

דוגמאות לפוזיציות:

• הרצאה
• דיון במליאה
• עבודה בקבוצות
• תרגול עצמאי
• משחקים
• ניסוי
• חקר מקרה
• עבודה באמצעות הוואטספ / טכנולוגיות אחרות

ישנן דרכים שונות לקיים מפגש/בלוק למידה שמשלב פוזיציות סינכרונית וא-סינכרונית, כאשר הדגש בכולן הוא לעודד למידה עצמאית מחד, ולתת תמיכה ותחושת שייכות מאידך:

• למידה הפוכה - בשיעור זה הילדים.ות יקבלו מראש חומר למידה כלשהו (סרטון, קטע קריאה ועוד), ולאחר שעבדו על כך מראש (רצוי במקרה כזה להכניס למערכת את השעה שיתבקשו לעבוד על כך) יפגשו לשיעור סינכרוני שיוקדש לעיבוד התכנים בקבוצות קטנות, או כולם יחד. אפשרות נוספת היא ביצוע משימה א-סינכרונית מראש, כאשר בשיעור סינכרוני מעבדים את המשימה ומעמיקים בלמידה.
• חלוקת המפגש ל-3 פוזיציות – תחילה משימה א-סינכרונית מטרימה לשיעור סינכרוני, בהמשך שיעור סינכרוני כחזרה על המשימה שניתנה, ולבסוף משימה אסינכרונית, המסכמת את הנלמד ובודקת את ההבנה של הילדים.ות.
• חלוקה הפוכה של השיעור ל-3 פוזיציות – תחילה המורה מסביר.ה באופן סינכרוני על הנושא הנלמד ועל המשימה הא-סינכרונית. בהמשך, הילדים.ות מבצעים את המשימה תוך התייעצות עם המורה שנשאר.ת אונליין, ולבסוף מתקיים סיכום של הנעשה בצורה סינכרונית.
• חלוקת הכיתה לקבוצות - חלוקה הכיתה ל-2-3 קבוצות, וחלוקה המפגש ל-2-3, כאשר כל קבוצה מקבלת זמן סינכרוני עם המורה המאפשר דיון בקבוצה קטנה, ובאשר הזמן מבצעת משימה.

מרחב הלמידה פרץ את הגבולות המוכרים: יחידות הזמן והמקום הסטטיות של "שיעור" או "זמן שיעורי בית" מהעולם הישן לא רלוונטיות יותר, לא יעילות ולא מקדמות תהליכי למידה.  המרחב שינה סטטוס הוא נע בין אזורים, זמנים ופלטפורמות מגוונות - תנועה בין "פוזיציות" שונות במרחב. יש לנו הזדמנות ללמוד לזוז בין הפוזיציות, ולבנות באמצעותן כוריאוגרפיה של מרחב חדש.  פוזיציות שונות מעמידות את יחסי מורה - תלמיד.ה במקומות ובתפקידים שונים. פוזיציה יכולה להציע הקניה פרונטאלית, המנוהלת ע״י מורה, מרצה או תלמיד.ה, ויכולה להיות למידה אוטונומית של ילדים.ות בקבוצה או לבד.

ניתן להתחיל את תהליך השיקום באמצעות הקדשת ״פוזיציה״ אחת בכל מפגש לפעילות שכל תכליתה היא היכרות, שמירה על אינטראקציה לא רשמית, ויצירת קרבה בין המורה לתלמידות.ים ובינם.ן לבין עצמם.ן. מעמד שקורה באופן טבעי במרחב הפיזי, אך דורש מאיתנו תשומת לב מיוחדת במרחב המקוון.

פוזיציה כזו של היכרות צריכה להתקיים לא רק בין מורות.ים לתלמידות.ים, אלא גם בין מורות.ים למורות.ים. גם מרחב פיזי מאוד חשוב שלנו, הצוותים, נעלם: חדר המורים.ות, שאפשר לנו לקיים בו זמנית מגוון רב של קשרים - חברתיים, מקצועיים, קולגיאליים. כל עוד אין בינינו מפגש בלתי אמצעי בו אנחנו יכולים ויכולות להרגיש זה את זו, אנחנו עומדים בפני סכנת התפוררות. כדי לשקם את המרחב החברתי של התלמידות.ים, כדאי שאנחנו נכיר טוב יותר, ונחדד ביחד את המטרות המשותפות שלנו כצוות.

אנחנו יוצאים ממרחבי ה״דיווח״ לאזורים של למידה משותפת. יש לנו יכולת לקדם את הלמידה באמצעות המשפחה ולחזק את החיבור המשפחתי באמצעות הלמידה בצוותא. זה תא שטח חדש שעלול להרגיש קצת משונה למתבגרים ולהורים שלהם בהתחלה, אבל ״אם יוצאים, מגיעים לעולמות נפלאים״

?'"`UNIQ--nowiki-00000024-QINU`"'?דוקטור סוס.

אנחנו יוצאים ממרחבי ה״דיווח״ לאזורים של למידה משותפת. יש לנו יכולת לקדם את הלמידה באמצעות המשפחה ולחזק את החיבור המשפחתי באמצעות הלמידה בצוותא. זה תא שטח חדש שעלול להרגיש קצת משונה למתבגרים ולהורים שלהם בהתחלה, אבל ״אם יוצאים, מגיעים לעולמות נפלאים״

?'"`UNIQ--nowiki-00000032-QINU`"'?דוקטור סוס.

אנחנו יוצאים ממרחבי ה״דיווח״ לאזורים של למידה משותפת. יש לנו יכולת לקדם את הלמידה באמצעות המשפחה ולחזק את החיבור המשפחתי באמצעות הלמידה בצוותא. זה תא שטח חדש שעלול להרגיש קצת משונה למתבגרים ולהורים שלהם בהתחלה, אבל ״אם יוצאים, מגיעים לעולמות נפלאים״ (דוקטור סוס).

לימוד עם ההורים בחברותא - כדאי לעודד מעורבות של הורים בתקופה שכזו, וניתן לעשות זאת דרך קיום של שיעור אונליין שמשתף את ההורים. זו תהיה הזדמנות להראות להם.ן מה אנחנו עושים מצד אחד, ודרך כך גם לתת להם כלים להתמודדות עם הילדים.ות הלומדים.ות מצד שני.

אמנם הילדים.ות של היום ״נולדו עם האייפון ביד״, אך תמיד מפתיע לגלות עד כמה אין להם.ן יכולת טכנית בסיסית (עבודה עם וורד, מיילים, תוכנות ״מיושנות״ כגון גוגל קלאסרום ועוד). לכן, מומלץ להתחיל את השנה עם יום סדנאות אונליין של כלים דיגיטליים. ניתן לקיים את הסדנאות הללו על פי בחירה, שלאחריהן הילדים.ות יתבקשו לבחור בכלי אותו למדו ולהשתמש בו על מנת להציג עבודה. בנוסף, ניתן לשלוח הסבר בקובץ/וידאו על הפלטפורמות בהן נשתמש במהלך השנה.

אנחנו בהצפה לא סבירה. אין מצב שנוכל ללמוד לעבוד בצורה סבירה אפילו באחוז מהאפליקציות והפלטפורמות שמוצעות היום למורים ברשת. אבל מעבר לכך - אין בזה צורך. אנחנו ממליצים לצמצם את מספר הכלים שהצוות והילדות.ים נחשפים אליהם לכדי מינימום. אי אפשר לצפות מהצוות לרכוש מיומנויות ביותר מפלטפורמה או שתיים בשנה. ממילא, אפליקציות גוגל השונות ימלאו כמעט את כל הצרכים השותפים שלנו ושל הילדות.ים. גם כך, בתי ספר נאלצים לעבוד בתוכנות מעקב ודיווח בית ספריות ומשרד חינוכיות, שלא תמיד מסונכרנות בינהן. שחררו.

המרחב החדש מחייב אופרציות מותאמות. להערכתנו, כל הכלים והתפקידים היו שם קודם, אבל צריך לעדכן את ההגדרות וגבולות הגזרה שלהם. נפתחות לנו כאן הזדמנויות חדשות, גם לפיתוח תהליכי תיעוד ידע ומידע, גם לאנשים עם יכולות שאולי לא תמיד היה להן מקום בעולם הישן, אבל בעיקר, זו הזדמנות לבחינה מחדש של השגרות האופרטיביות שלנו.  

לפעמים מורות.ים שונים מעדיפים לעבוד על פלטפורמות שונות. למרות שיכול להיות לכך רציונאל מכיוון תחום הדעת או השליטה ותחושת הביטחון של המורה בפלטפורמה, יכול להיות לכך עקב אכילס מבחינת הלומדים והלומדות - יתכן ולחלקם.ן יהיה קשה ומבלבל לעבור בין פלטפורמות שונות, כשהתוכן הלימודי לא נראה ולא מרוכז במקום אחד. אנחנו ממליצים לשקול כל החלטה כזו על כל הבטיה.

מומלץ לתאם אחראי.ת טכני למענה לשאלות הן של הצוות והן של הילדים.ות, מערכי תמיכה טכנולוגיים לילדים.ות ולצוותים החינוכיים, האחראים.ות הם.ן גם אלו שיעמדו בקשר עם שאלות לשגב או ניב, כדי שלא נציף אותם כולנו ונוכל לרכז שאלות.

כמובגרים יש לנו צורך או הרגל לשלוט במצב. לפעמים, קצת קשה לנו לשחרר. אבל ילדים.ות יודעים לנהל את עצמם מצויין, ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו ולהם להשאיר להם לנהל את המרחב, גם בלי שנעלם. אנחנו צריכים להעביר את ההוועצות והוועד למצב אקטיבי של פעולה.

א.נשי חינוך הם א.נשי חינוך מסביב לשעון. זה לא עוזב ומחייב אותם.ן בשעות אחר הצהריים או בחופשת הקיץ. א.נשי חינוך כמו הורים וכמו כל העובדים והעצמאים במשק זכאים, ואולי אפילו יותר מאחרים, חייבים חופשות, כדי לשמור על בריאותם וכשירותם המקצועית. במקביל, התהליך החינוכי לא מתחיל ובוודאי שלא נגמר בגבולות שנה״ל. אנחנו מאמינים שמדובר בשינוי תפיסתי ובהגמשת המערכת כדי שתוכל להיות זמינה לילדים.ות לאורך כל חודשי השנה.

במפגשים אינטנסיביים שלא מתנגשים עם כלום, אפשר במהלך החופשה לסגור פערים לימודיים, להכיר חברים ולהמקם ברוגע בסביבה החדשה.

במציאות המאה ה-21, גם בלמידה פיזית ולא רק באונליין, המורה לא ״שולט.ת״ יותר בכיתה, הוא/היא לא יכול.ה להיות יותר הערוץ המרכזי דרכם.ן עובר הידע ומגיע לילדות.ים. הידע נמצא ונגיש, ותפקיד המורה השתנה. מעכשיו המורה מדגימ.ה איך מחפשים מידע ואיך מעבדים אותו, איך בוחרים, מסננים ועורכים נתונים, שאלות ותשובות. המורה מנתב.ת את הלמידה הקבוצתית, ותומכ.ת, מדייק.ת ומאתגר.ת כשצריך. כשהמטרה היא להגביר ולהדגים את האחריות של הלומדים על הלמידה (Student Agency), ולטפח מיומנויות למידה עצמאית תוך שילוב שלהן בלמידה הבית ספרית. האחריות עוברת לילדים.ות ופיתוח יכולות חשיבה ביקורתית ולמידה עצמאית ומשותפת הופכת למרכז העשייה החינוכית. זאת לא רק סיסמת קורונה של משרד החינוך, אלא משהו שמדובר וברור בשיח החינוכי כבר לפחות עשור, השאלה שנשארה היא רק איך עושים את זה בתנאים הנוכחיים?

החברות ועבודת הצוות חשובים.ות מתמיד - הילדים.ות זקוקים לתחושת השייכות והיחסים החברתיים כשהם.ן מבודדים בבית, בנוסף, קיימת ההבנה שמקום המורה כמקור הידע אינו רלוונטי עוד, כי הידע נמצא זמין ונגיש אונליין. המורה הופך להיות מי שמנגיש מתווך ומלווה את הלמידה. במקביל, יש לעודד למידה של ילדים.ות גם זה מזו. לבסוף, אנחנו מבינים היום שהקניית מיומנויות של עבודת צוות ושיתוף פעולה הם כלים שחשובים אף  יותר מידע.

אם המפגש תמיד מתחיל באות מוזיקלי, אם אנחנו ממציאים לעצמנו טקס פתיחה וסגירה של מפגשים, שחוזר על עצמו, אנחנו מייצרים בעצם את מרחב הלמידה הדיגיטלי, שמסמן את גבולות המפגש וההתנהלות המתבקשת והרצויה בו. יש למפגש התחלה אמצע וסוף.

במפגש אונליין לא ניתן להעביר שיעור פרונטלי של יותר מ-15-25 דקות, רמת הקשב יורדת ולכן חשוב ליצור מערכי שיעור משולבים שמורכבים מלמידה סינכרונית וא-סינכרונית. כאשר חלק מהזמן הילדים.ות נדרשים להיות עצמאיים, ולעבוד לבד או בקבוצות כשאנחנו לא מלווים אותם פיזית או אונליין במקביל, וחלק מהזמן הלמידה נעשית ביחד באונליין. לכן יש לשקול מחדש את משך המפגש, כי 45 דקות לא יאפשרו פירוק והרכבה מחודשת של התהליך. אנחנו ממליצים על בניית בלוקים של למידה בני 70-75 דקות כל אחד.

ה-Setting הפיזי של הילדים.ות חשוב לתהליכי הלמידה. בבית אין לנו את המרחב הכיתתי, השולחן והכיסא. כדאי לעשות היכרות עם הבית - אספנו כמה שאלות על סביבת העבודה של הילדות.ים בבית, שניתן להעביר להורים ולבקש את שיתוף הפעולה שלהם.ן. ניתן לשלוח את השאלות במייל או בטופס (google forms) שהמחנכים.ות ירכזו על מנת שנדע את התנאים בהם לומדים.ות כל ילד וילדה בבית הספר (ואולי אף נוכל לדעת איך והאם נוכל לעזור):

• על מה מעמידים מחשב, לפטופ, טאבלט או טלפון - האם יש מקום סטטי ויציב להעמיד אותם?
• על מה יושבים? האם זה נוח? גובה?
• איפה המזגן ביחס לפינת הישיבה הזו?
• האם יש שקע קרוב להטענה? אולי צריך כבל מאריך?
• האם התאורה מתאימה?
• האם יש חיבור סביר לאינטרנט? איפה ממוקם הראוטר בדירה?
• איך מוודאים שאנחנו לא מפריעים לאחרים בבית?
• מה מצב האקוסטיקה?

הכי הרבה זמן שמישהו יכול להקשיב לך בריכוז במפגש הפיזי, ובאונליין להערכתנו עוד פחות, בוודאי בתוך אירוע מתמשך, כזה שחוזר על עצמו כמה פעמים ביום. אנחנו ממליצות לייצר הנחיות קצרות והפסקות בנות 5 דקות כל 25 דק׳ לכל היותר.

?'"`UNIQ--nowiki-0000000C-QINU`"'? ניתן לקרוא על שיטת פומודורו - ה״פומודורו״ היא שיטה שנועדה לייצר פוקוס וזרימת עבודה דרך הקצבת בלוקים קבועים של זמן (אינטרוולים) של 25 דקות ובניהם הפסקה קבועה של 5 דקות. מקץ 4 בלוקים של 25 דקות, אפשר וצריך לקחת הפסקה ארוכה יותר של 15 עד 30 דקות. הרעיון הוא לא תחרות עם הזמן ולא בחינת זמן והספקים, אלא תרגול בריכוז לזמן מוקצב וידוע מראש. 25 דקות נקבעו כי מבחינת פעילות נוירולוגית, של המוח אנחנו כנראה לא באמת יכולים להתרכז מעבר ל 25 דקות באופן אפקטיבי. מומלת לקרוא עוד על השיטה כאן: https://francescocirillo.com/pages/pomodoro-technique. בנוסף אפשר לקרוא על שיטת פומודורו ולהשתמש בטיימר חשוף ופתוח ללומדים, כמו גם באפליקציית פומודורו למחשב

שווה לשמוע גם את ד״ר ברברה אוקלי בהרצאה בנושא:

הכי הרבה זמן שמישהו יכול להקשיב לך בריכוז במפגש הפיזי, ובאונליין להערכתנו עוד פחות, בוודאי בתוך אירוע מתמשך, כזה שחוזר על עצמו כמה פעמים ביום. אנחנו ממליצות לייצר הנחיות קצרות והפסקות בנות 5 דקות כל 25 דק׳ לכל היותר.

?'"`UNIQ--nowiki-0000000D-QINU`"'? ניתן לקרוא על שיטת פומודורו - ה״פומודורו״ היא שיטה שנועדה לייצר פוקוס וזרימת עבודה דרך הקצבת בלוקים קבועים של זמן (אינטרוולים) של 25 דקות ובניהם הפסקה קבועה של 5 דקות. מקץ 4 בלוקים של 25 דקות, אפשר וצריך לקחת הפסקה ארוכה יותר של 15 עד 30 דקות. הרעיון הוא לא תחרות עם הזמן ולא בחינת זמן והספקים, אלא תרגול בריכוז לזמן מוקצב וידוע מראש. 25 דקות נקבעו כי מבחינת פעילות נוירולוגית, של המוח אנחנו כנראה לא באמת יכולים להתרכז מעבר ל 25 דקות באופן אפקטיבי. מומלת לקרוא עוד על השיטה כאן: https://francescocirillo.com/pages/pomodoro-technique. בנוסף אפשר לקרוא על שיטת פומודורו ולהשתמש בטיימר חשוף ופתוח ללומדים, כמו גם באפליקציית פומודורו למחשב

שווה לשמוע גם את ד״ר ברברה אוקלי בהרצאה בנושא:

המיומנויות הנדרשות משתנות והעבודה בפלטפורמות הדיגיטליות מדגישה את הצורך בחיזוק מיומנויות שלא נתנו עליהן את הדעת בעולם הישן באותו אופן. ילדות.ים לא מורגלים.ות כמונו לשימוש בתוכנות פשוטות כמו וורד, מיילים וכדומה, אבל חיים חיים מלאים ופעילים ברשתות חברתיות ובמשחקי מחשב. אנחנו צריכים לצמצם פערים וחייבים לרכוש ולהקנות ידע פרקטי בתפעול ועבודה מחוץ לסביבות העבודה המוכרות שלנו. בכיתה הסביבה הפיזית תומכת בתהליכי הלמידה, נתון שאנחנו לוקחים כמובן מאליו. בבית, הסביבה לא בהכרח משרתת את תהליכי הלמידה וחשוב לקחת זאת בחשבון.

המרחב הלימודי הוירטואלי מחייב עבודה מאד מפוקסת ידע. הוא אינטנסיבי ומתיש. בלמידה המקוונת אין לנו הפסקות, הילדים.ות רואים.ות רוב היום את אותם הפרצופים במחשב, ולא תמיד מתאפשר להם.ן לייצר תקשורת חברית ובלתי פורמלית עם אלו שאינם.ן חברים.ות מחוץ לגבולות בית הספר. הפסקות הן המקום בו היחסים הבינאישיים בין הילדים.ות בבית הספר מתקיימים ומתפתחים, והמרחב הלימודי הוירטואלי מבטל אותן. אנחנו חייבים לייצר הפסקות פעילות לצורך חיברות, אבל גם לעודד תנועתיות תוך כדי ובמהלך המפגשים. הפסקת מים, הפוגות של תחרות עמידה על הראש וקפיצות במקום, כל מה שיכול להציע שחרור ושבירה של מפגשים.

זה רק סביר שילדות.ים ימשיכו לסכם ולכתוב ידנית במחברות או בקלסר.

• לא ללכת לאיבוד בטכנולגיה! טכנולוגיה היא כלי ולא מטרה. השוק מוצף היום בכלים, אפליקציות ואתרים. גם אם חלקם נראה לך ממש מעולה, אי אפשר שכל מורה או תחום דעת ידרוש מהילדות.ים עבודה בפלטפורמה אחרת לגמרי. צריך ללמוד לוותר ולהתכנס, כי בסוף, אנחנו חושבים על ה-Well Being הכללי של הילדות.ים ושלנו.

כלים דיגיטליים יכולים לעזור לנו להרחיב את המרחב הפיזי.

• האזנה משותפת למוזיקה יכולה ליצור חיבור קבוצתי. כולם יאזינו לאותו PlayList תוך כדי ביצוע עצמאי של משימה לימודית.
• אפשר לצפות יחד בסרטים, ואפילו לרקוד יחד (לשיר או לנגן יחד זה ממש בלתי אפשרי, כי יש דיליי בקו, אלא אם כן מקליטים משהו מראש ועורכים אותו).
• פתיחה של מרחב הוראה משותף - כל לומד.ת או קבוצת לומדים, פותחים מסמך Google Docs משותף עם המורה. המורה עוקב.ת אחר התפתחות הכתיבה ומעיר.ה או מאיר.ה בזמן אמת (תודה לצוות קמפוס אנקורי ראשל"צ).

צריך לרצות וצריך להתאמן בזה. בזמן מפגש אנחנו ממליצים להעביר את הטלפון למצב טיסה ואפילו להשאיר אותו בחדר השני. אנחנו גם מבטיחים שאחת ל-25 דקות כולנו נוכל להדביק פערים ולבדוק הודעות במשך 5 דקות.?'"`UNIQ--nowiki-00000011-QINU`"'?אפליקציות שניתן להיעזר בהן: StayFocusd - ניטרול אתרים ואפליקציות לזמן קצוב.  אפליקציה של גוגל שפשוט מנטרלת כל מה שנחליט שיכול להפריע לנו ללמוד באמצע. בנוסף, Forest  פורסט היא אפליקציה משחקית שתאפשר לנו לנטוע עץ וירטואלי אם לא ניגע בטלפון הנייד ונשאר בפוקוס במשך 25 דקות - שיטת הפומודורו. מספר מסויים של נקודות שנצברות מנטיעת עצים וירטואליים יבטיח שפורסט תנטע על שמנו עץ אמיתי לטובת האנושות. אבל אם נעזוב את האפליקציה באמצע, נהרוג את העץ הוירטואלי.

צריך לרצות וצריך להתאמן בזה. בזמן מפגש אנחנו ממליצים להעביר את הטלפון למצב טיסה ואפילו להשאיר אותו בחדר השני. אנחנו גם מבטיחים שאחת ל-25 דקות כולנו נוכל להדביק פערים ולבדוק הודעות במשך 5 דקות.?'"`UNIQ--nowiki-00000012-QINU`"'?אפליקציות שניתן להיעזר בהן: StayFocusd - ניטרול אתרים ואפליקציות לזמן קצוב.  אפליקציה של גוגל שפשוט מנטרלת כל מה שנחליט שיכול להפריע לנו ללמוד באמצע. בנוסף, Forest  פורסט היא אפליקציה משחקית שתאפשר לנו לנטוע עץ וירטואלי אם לא ניגע בטלפון הנייד ונשאר בפוקוס במשך 25 דקות - שיטת הפומודורו. מספר מסויים של נקודות שנצברות מנטיעת עצים וירטואליים יבטיח שפורסט תנטע על שמנו עץ אמיתי לטובת האנושות. אבל אם נעזוב את האפליקציה באמצע, נהרוג את העץ הוירטואלי.

כדי לתמוך בלמידה פורמאלית, חייבים לייצר סביבות בלתי פורמאליות שירחיבו את גבולות בית הספר ויצקו משמעות ושייכות. קבוצות שונות של ילדים.ות מתחברות לתחומי דעת וכישורים שונים ומתגבשות סביבם, רב גילית.

שנים לפני שבית הספר עבר הביתה באונליין, המשפחות היו חלק מהמרחב הלימודי והבית ספרי, אבל איכשהו תמיד סומן בינהם גבול. בשנים האחרונות הגבולות הללו הלכו והיטשטשו, אבל אז המגפה והמעבר לאונליין הכניסו את בית הספר הביתה, ואת הבית לבית הספר ואי אפשר היה להתעלם מזה. ברור לכולם שהמשפחה והקהילה הן אנרגיות שצריך ללמוד לעבוד איתן ולהיעזר בהן. בית הספר יוצר מרחב קהילתי ומשפחתי חדש ומורחב, שחשוב ומסקרן ללמוד אותו יחד.

אנחנו מבינים.ות כי כל ילד וילדה חווים.ות את המצב בצורה שונה, ומתמודדים.ות עם קשיים שונים בהתאם למה שקורה ויש בביתם.ן. חשוב לזכור זאת בעת תכנון המערכת והמפגשים, תוך ניסיון לראות את כל אחד.ת מהילדים.ות בנפרד ולתת להם.ן תשומת לב אישית.

התאמה אישית מקדמת שוויון - לנסות ולהתאים עד כמה שניתן את הלמידה כך שתהיה רלוונטית עבור סוגים שונים של ילדים.ות, ומורות.ים, והאופן בו מתאים להם.ן ללמוד. יש להתחשב במצבים אישיים, משפחתיים ופיזיים שונים, כשאנחנו לא מזניחים את האיזון בין היכולות האישיות והמערכתיות שיש לנו. ניתן לכלול את כולם.ן בין מקבלי ההחלטות - לתת להורים, ילדים.ות וצוות להשמיע את קולם.ן ולשתף באתגרים וקשיים עימם מתמודדים.ות.

הזמן - השתבש. משך השנה, משך השיעור, משך היום, מידת הזמינות, ההפסקות וההפוגות שהכרנו, לא רלוונטיים יותר. היממה ולוח השנה לא מגדירים יותר את הזמן שלנו כבעבר. אנחנו חייבים לשלוט באופן אחר בזמן האישי שלנו, ולמצוא דרך להסתנכרן עם הזמן של האחר. יום הלימודים ושנת הלימודים פרצו את הגבולות המוחלטים שהיו להם והצלצול כבר לא נשמע. גבולות בין ילדות.ים למבוגרים.ות מוגדרים הרבה פעמים במונחי זמן, והגבולות התחילו לנזול. הזמן שהתפרק משפיע עלינו פיזית, אולי צריך לאפס את השעון הביולוגי מחדש?

יש לנו הזדמנות ללוש את החומר מחדש, ולצקת משמעות בתחומים שמזמן איבדו משמעות עבור כולנו. יש אפשרות לפרק את מסת החומר האינסופית שמכבידה על המערכת, ולהכניס אנרגיות חדשות בתפיסות תפקיד, ביחסים, בתכנים, ללמוד למדוד ולהעריך מחדש את הלמידה עצמה. החומר חייב להגיב לסביבה ולהשתנות איתה כל הזמן, כדי לשמור על האנרגיה של הלמידה.

זמן ההפסקות וההפוגות הוא זמן למידה יקר, רגשית וחברתית. יש ילדים.ות שהוא ממש לא מספיק להם. הם זקוקים לחברתי לימודי גם אחרי שיום הלימודים הפורמאלי הסתיים, כדי לאסוף את עצמם, כדי לא להיות לבד, כדי להפגש עם אחרים שלא הולכים לצופים.

יש אינסוף סדנאות הורות לילדים בגיל הרך ואתרים בהם הורים משתפים בבעיות שוטפות. איפשהו אחרי גיל 12 הורים נשארים לבד, והקושי מוסתר, הדיאלוג עם המתבגרים נהיה מורכב יותר, והקשיים נתפסים כמביכים. לפעמים, הפערים והקשיים גדלים עם הילדים.ות, ונדמה שאצל כל השכנים והמשפחה הכל טוב. כשהקבוצה נפתחת מתברר שהדשא של השכן לא באמת ירוק יותר. מול בית הספר הורים מרגישים לפעמים בהתגוננות, וחווים את הקושי ולפעמים את הכשלון של עצמם. בית הספר חייב למצוא את הדרך לתמוך ולשכנע אותם שכולנו באותו צד.

למידה אינטנסיבית ומתמשכת באונליין התבררה כבעיתית מאד עבור הרבה מורות.ים וילדות.ים. יש שם שאלה של מינונים, מותאמים לתחומי דעת וקבוצות גיל ויכולות שונות. יחד עם זאת, היא פתחה ההזדמנויות ואפשרה לנו לבחון דברים שלא יכולנו לדמיין קודם לכן.

הקורונה פתחה חללי למידה במקומות שלא העלנו קודם בדעתנו, למרות שהם תמיד היו שם. פרט למבני ציבור שהוסבו עכשיו לחללי כיתות, גילינו מחדש את החצר, לפעמים בתים פרטיים,  והבנו שאפשר לנהל למידה גם תוך כדי סיור וטיול במרחב הקרוב.

הילדים והילדות צריכים שיראו וישמעו אותם.ן. הם משוועים לבמה. מוזיקה ותאטרון הן פלטפורמות שמאפשרות לנו  ללמד ילדים.ות לנהל דיאלוג מובנה, לעבור תהליך בתוך קבוצה, להחליט יחד, ונותנת להם במה להשמיע את עצמם.

אנחנו לא מלמדים תאטרון, ולא עובדים על מחזות, אלא על היכולת לגבש אמירה וטקסט ולייצר קשב עם קבוצה ועם קהל. זה יותר דומה לתאטרון קהילתי. המשתתפים.ות מפתחים את ההצגה בעצמם, הנושא, הדמויות, הסיפורים, מעצבים את הבמה, התלבושות, אחראים על ההפקה וההזמנות.

המורה הוא חיה חברתית. הבחירה בהוראה היא בחירה ביצירת קשר ודיאלוג, הרבה לפני שהיא בחירה ב״הנחלת ידע״. הדיאלוג החי עם ילדים וילדות, עם א.נשי צוות והורים, ההתמודדות, השאלות והמגע היומיומי עם א.נשים, הם הסביבה הטבעית של מי שבחר.ה להיות מורה. יש הכרח לשמר את החוויה הזו גם במציאות המשתנה וגם באונליין, כשאנחנו מצווים על ריחוק פיזי.

אחד הדברים המרכזיים שחשוב להוסיף למערכת הוא יציאה מהחלל סגור. זו הזדמנות ללמוד על העולם דרך העולם וגם  למשל – לצאת לפארקים, מקומות תעשייה, שכונות, טיולי טבע, ביקורי סטודיו, וללמוד דרך המקומות עצמם. למידה בחוץ, במרחב הפתוח, מייצרת הזדמנות לילדים.ות ללמוד אחרת. זו יכולה להיות גם הזדמנות לחבר את הילדים.ות למשימות בסביבה בה חיים (לנסות למצוא פתרונות לבעיות שמתקיימות בקהילה), או אולי לייצר תוכן/תוצר לקהילה (גן ילדים/בית אבות).

את ימי הלמידה באונליין מומלץ להתחיל עם מפגש חינוך קצר לקבוצה (חצי/שליש) מתוך הכיתה, סה״כ שניים-שלושה מפגשי חינוך שבועיים בצורה מקוונת, כאשר בכל שבוע הקבוצות משתנות כדי לאפשר לילדים.ות ״להיפגש״ עם חברים.ות אחרים.ות מהכיתה בכל פעם. בימים בהם ניפגש בבית הספר נוכל לקיים מפגש למידה רגיל.

בהמשך השנה נוכל גם לשלב יום למידה עצמאי בו אין שיעורי מערכת רגילים, אלא ניתנת לילדים.ות משימה יום קודם לכן, שנאספת בסוף יום הלמידה העמצאי (או אפילו בערב) ע"י המורה שנתן.ה את המשימה. כל חודש יכול להיות יום למידה עצמאי במקצוע אחר.

בחלק מהקמפוסים עלה ניסיון שצלח היטב, והוא ציוות של זוגות מורים.ות בתהליך ההוראה, או הכנת חומרי הלימוד, שמאפשר למידה חשובה על התהליך וסיוע רב למורים.ות. קראנו להם ״מורים.ות מושלמים.ות״. מצאנו 2 גרסאות למורים.ות מושלמים.ות בקמפוסים שונים:

• מורים.ות מושלמים.ות משלימים.ות - 2 מורים.ות שמגיעים מאותו תחום דעת, מכינים יחד חומרים, מחלקים ביניהם פרקי לימוד בהוראה, או מלמדים במקביל. חלוקת תפקידים כזו מורידה חלק מהנטל על המורה הבודד.ת, מייצרת הזדמנות ללמידת עמיתים, ולמפגש בלתי פורמלי בין מורה מנוסה או בכיר.ה למורה חדש.ה, ומפנה אותנו לשמור על קשר אישי ויחס אינטימי עם הילדים.ות, לעקוב אחריהם.ן ולבדוק מה שלומם.ן.  
• מורים.ות מושלמים.ות משלימים.ות - מפגשי האונליין מתקיימים עם 2 מורים.ות, שלא מלמדים את אותו תחום דעת, אבל כן מלמדים את אותה כיתה או שכבה. שני המורים.ות נוכחים.ות בכל מפגש - כאשר מורה אחד.ת מעביר.ה את התוכן והמורה השני.ה משמש.ת לו גב, מוודא נוכחות, קשוב.ה לכיתה, מסייע.ת בגיוס הילדות.ים ללמידה עצמית, עוזר.ת בקריאת טקסט או ניסוח תשובה כשמתחלקים לקבוצות, ומפדבק.ת. בפורמט הזה, חשוב שהמורים והמורות המושלמים יתחלפו בתפקידים, כשבכל פעם אחד.ת אחר מהם מוביל.ה את הלמידה, בעוד השני.ה תומכת.

המערכת השעות המוכרת לנו לא רלוונטית עוד ונדרש מאיתנו לפרק את כל המוכר והידוע. פרק הזמן של המפגש צריך להיות ארוך יותר, וגם אותו יש לפרק לכמה שיותר יחידות תוכן המשלבות עבודה עצמאית/בזוגות/קבוצות, ולא לקיים שיעור פרונטלי/סינכרוני רגיל.

חלוקה ל-4 ״בלוקים״ של שעתיים כל אחד, כשלפניהם מפגש קצר של תחילת היום:

• את היום נפתח בביה"ס או בבית, במפגש לא-פורמלי עם קבוצה קטנה מתוך כיתת החינוך
• בלוק בוקר
• הפסקה חברתית + אוכל
• בלוק צהריים
• זמן לתרגול ופרויקטים - עצמאי, עם מורה מלווה לשאלות ומתן עזרה

?'"`UNIQ--nowiki-00000066-QINU`"'?על פי המחקר של אוניברסיטת MIT בקיימברידג׳ מסצ'וסטס: https://edarxiv.org/gqa2w

חלוקה ל-4 ״בלוקים״ של שעתיים כל אחד, כשלפניהם מפגש קצר של תחילת היום:

• את היום נפתח בביה"ס או בבית, במפגש לא-פורמלי עם קבוצה קטנה מתוך כיתת החינוך
• בלוק בוקר
• הפסקה חברתית + אוכל
• בלוק צהריים
• זמן לתרגול ופרויקטים - עצמאי, עם מורה מלווה לשאלות ומתן עזרה

?'"`UNIQ--nowiki-00000067-QINU`"'?על פי המחקר של אוניברסיטת MIT בקיימברידג׳ מסצ'וסטס: https://edarxiv.org/gqa2w

חשוב לייצר מרחב בו המורים.ות, הילדים.ות וההורים יוכלו לראות את מערכת השעות והלו״ז היומי/שבועי/שנתי, ויוכלו לעקוב אחר המערכת. ניתן לשלב גם עזרה במעקב אחר משימות (רצוי אף לתת זמנים ברורים לעבודה על משימה), מקום לסמן ביצוע משימות, קבלת משוב מהמורה על ביצוע המשימה וכדומה.

יהיה לנו פחות זמן למידה ונאלץ לפספס שיעורים ולוותר על דברים שרצינו לעשות.  חשוב מאוד לבחון מחדש את סדרי העדיפויות שלנו. להשאיר רק את מה שעושה לנו טוב וחייבים, ולהיפטר ממה שלא חיוני. לפעמים זה אומר - גם ויתורים כואבים. צמצום של חומר הלימוד, ובחירה של התכנים הרלוונטיים והחשובים ביותר להבנתי. אפשר להחליט כאן שפרקים שלמים, ואפילו תחומי דעת מסויימים יורדים מהמערך או המערכת לעת עתה. המטרה היא לצמצם עומסים ככל האפשר.

• כמות מפגשים - רצוי שימי הלמידה המקוונת יהיו מורכבים מלמידה של שני מקצועות בלבד שמשלבים מפגשים סינכרוניים לצד עבודה עצמאית/בקבוצות. מאחר ומספר המפגשים יקטן באונליין, שעות ההוראה של מפגשי למידה רגילים ישתנו בהתאם. אין זה אומר שינוי שעות תקן, אלא חלוקה שונה של שעות הוראה, שהייה ופרטני בצורה שתואמת את המצב החדש. כך למשל, במהלך היום מורה יכול.ה לתת שעה-שעתיים של ״חדר״ פתוח לכלל הכיתות שמלמד.ת על מנת לענות על שאלות.
• צמצום מקצועות - עד כמה שניתן. להוריד מקצועות לאורך השנה כולה או ללמד מקצועות מסוימים בחלק אחד של השנה, ולהחליף למקצועות אחרים בחלק השני.
• משך המפגשים - האופן בו הזמן עובד בלמידה באונליין שונה ממה שהכרנו עד כה, נצטרך לחלק שונה את השיעור ולצמצם גם ברמת התכנים. לא צריך ללמוד הכל, עדיף לכסות פחות חומר וללמד יותר לעומק.

יש לקחת בחשבון שייתכן ועיקר הזמן הפיזי שלנו יהיה דווקא בתחילת השנה (ספטמבר-אוקטובר), לפני החורף, ועל כן כדאי לנצל אותו כראוי. ניתן להתייחס לשלב הזה כתקופת ״אוריינטציה״: התמצאות במציאות הבית ספרית החדשה. מערכת המורכבת ברובה מהיכרות, חיברות, טיולים, עבודה בחוץ וסדנאות טכנולוגיות להיכרות עם הפלטפורמות איתן נעבוד. אבל הכי חשוב - כדי לאפשר התחלה רגועה ולייצר תיאום ציפיות לקראת התקופה, כשבמקביל, המורים.ות מרווחים זמן נוסף לכתוב את מערכי שיעור ולהתאים אותם לתקופה.

מאחר ופנינו אל הלא נודע, ואין לנו אפשרות לתכנן את המערכת והמפגשים בצורה ברורה (כל שבוע יכול להיראות שונה מקודמו ומזה שיגיע אחריו), חשוב שנתכנן את המערכת הכי גמישה והכי חסינה שאפשר, מערכת שיודעת להתפרק ולהתחבר מחדש. מערכת-על שתתאים את עצמה לימי למידה מהבית ולימים בהם נגיע לבית הספר, מערכת שתיקח בחשבון שביום אחד נעבוד עם כיתות שילמדו מהבית וכיתות שילמדו במרחב הפיזי במקביל, ויהיו לנו גם מורים.ות שילמדו שיעור אחד מקוון ושיעור מיד אחריו בכיתה. מערכת-על שיכולה להכיל גם את העובדה שייתכן ומורים.ות ו/או ילדים.ות ייכנסו לבידוד בכל רגע נתון, ויתכן וכולנו נמצא את עצמנו בסגר מתמשך. חשוב לזכור של כל בית ספר יש את הסיפור שלו, ועל כן כל הצעה צריכה להיבחן בהתאם לילדים.ות, לצרכים, לדרישות, לתנאים, למשאבים ולצוות

מערכת שעות קבועה (בין אם נלמד באונליין או בבית הספר) שמשלבת בתוכה את עקרונות הלמידה המחוברת:

פתיחת חדרי אונליין על ידי מורה בכל בוקר: שלושה חללים מוכרים בבית הספר (למשל: חצר, קפיטריה, פינת עישון, מזכירות), למפגש חברתי פתוח ורב-גילי. זו הזדמנות לילדים.ות לפגוש ילדים.ות מחוץ לכיתה שלהם.ן.

שיבוש תחושת הזמן הופך את הימים, השבועות והסמסטרים, למין משך זמן חסר הגיון. אנחנו מציעים לחלק את השנה לתקופות, בהתאם למאחזים הכל כך ברורים של החגים. חלוקת 2020-21:

תקופה ראשונה - עד אחרי  סוכות; תאריכים: 1/09-12/10. ימי לימוד - 20.

תקופה שניה - עד אחרי חנוכה; תאריכים: 12/10-10/12. ימי לימוד - 44.

תקופה שלישית - עד אחרי פסח; תאריכים: 20/12-18/03.  ימי לימוד - 63.

תקופה רביעית - עד סוף שנת הלימודים; תאריכים: 5/04-20/06.  ימי לימוד - 47.

שילוב של סדנאות / ימים מרוכזים / שעות למידה בצהריים / ימי שישי לאורך השנה. זה יעזור לנו גם עם שכבות י״א-י״ב שלומדות לבגרויות וככל הנראה יצטרכו תוספת של שעות מחוץ למערכת.

החיים נמצאים לפעמים ביותר ממקום אחד בו זמנית. למערכות יש נטיה לראות רק את עצמן, אבל ההוויה של הילדות.ים מורכבת יותר.

הגיוס הוא יותר מתהליך טכני שמתחיל שנתיים לפני, והוא נוכח במציאות התיכונית יותר משנדמה לנו. לא מדובר רק בעידוד לגיוס לצה״ל או לשירות לאומי, אלא בזמן עתיד שנכנס חזק לזמן הווה.

המיונים לצה״ל מעצבים חלק לא מבוטל ממערך השיקולים, החששות של שכבות י"א ו-י"ב. זמן השירות נתפס כהזדמנות מקצועית ברמה אישית, וככלי מחברת וממצב חברתית, עבור הורים וילדים כאחד, והופך להיות זמן מקביל, טעון עתיד במציאות הווה שלא קשורה לזה בכלום. המשקל שניתן לשלב המיונים גדול בהרבה מהאופן בו חוו אותו ההורים על עצמם. החוויה הזו פוגשת את ההורים והילדים לא מוכנים.  אנחנו מאמינים שבית הספר חייב להתייחס למשמעות התהליך ברמה ההסברתית, הלימודית והטכנית, מעבר להרצאות המקובלות של נציגי צה״ל, וטיולי גדנ״ע.

בלמידה א-סינכרונית משימות או מטלות שנשלחות לילדים.ות ושהם.ן מתבקשים.ות להתמודד איתן באופן עצמאי או בקבוצות, בפרק זמן נתון (עד יום רביעי הקרוב/עד שעה 12:00), אבל לא מתוזמן - ללא תקשורת בזמן אמת עם המורה (האינטראקציה נעשית לפני/אחרי המטלה, והילדים.ות עובדים.ות בזמנם.ן ובקצב אישי). בנוסף, חשוב לייצר מקום וירטואלי, פורום מקוון כלשהו, אתר או דרייב שירכז את המשאבים של הקורס, קבוצות דיון לשאלות ועוד. מומלץ לעבוד עם גוגל סייטס/קלאסרום.

למידה מחוברת היא למידה שמגיבה למציאות משובשת, כזו שלא ניתן לתכנן או לצפות מראש. לכן היא מבוססת על פירוק והרכבה של תפיסת המקום, הזמן והחומר, בהתאם למציאות המשתנה.

למידה מחוברת מחברת בין למידה פיזית ללמידה אונליין, בין למידה פורמאלית ללמידה בלתי פורמאלית, בין תאוריה לפרקטיקה, בין הרגשי, החברתי והלימודי, ובעיקר, בין א.נשים למציאות המשתנה.

טרום המשבר, הכרנו מודלים שמשלבים בין למידה פיזית ולמידה דיגיטלית בהתאם לצורך ותובנות פדגוגיות - כמו למידה היברידית או למידה משולבת (Blended Learning), אבל המשבר כופה עלינו התנהלות שאינה מונעת או מוכוונת שיקולים פדגוגיים הוראתיים סטריליים, אלא תנאים והגבלות חיצוניים, בלתי צפויים ומשתנים שאינם קרואים. כדי שנוכל לנצל ולנהל את ההזדמנות הזו, אנחנו חייבים לבחון אותה באופן ביקורתי ולייצר שפה חדשה שתעזור לנו להשתחרר מקבעונות תפיסתיים ארוכי שנים . אי אפשר עוד לדבר על למידה באותה טרמינולוגיה. צריך לפרק את התפיסות, המבנים וההרגלים.

בלמידה סינכרונית אנחנו תומכים ומנחים, ובעיקר מדגימים איך ניגשים באופן עצמאי לתוכן או לשאלה, טקסט מקור, תמונה או בעיה. יתרונה הגדול של הלמידה הסינכרונית היא שאנחנו יכולים ״לראות״ את הילדים.ות ולבדוק את מצבם.ן. הבעיה באונליין - אנחנו צריכים לצמצם את זמן המונולוג שלנו. אי אפשר להקשיב לנו בפרזנטציות ארוכות מדי.

Rhizome - במקור מונח הלקוח מבוטניקה ומשמעו, קנה שורש שמשמש להתרבות ואגירת מזון, ומחבר את הגבעול של צמחים חסרי פקעת או בצל, בתצורה אופקית ולא אנכית, כדוגמת שורש ג׳ינג׳ר או שורש דשא. זוהי רשת שורשים חסרת מרכז, שאין לה מבנה לינארי, של גזע מרכזי וענפים המסתעפים ממנו.

מושג הריזום שימש את הפילוסופים ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari) כמטאפורה, וככלי לתיאור צורת חשיבה לא-ליניארית המבטאת מקריות ואי-סדירות. החשיבה הריזומטית מנוגדת לזו של "העץ בעל השורשים". העץ מסמן סיבתיות לוגית, סדר וסמכות. הריזום, לעומתו, מבטא מצב של חופש, המבוסס על ספונטניות ועל יצירתיות בלתי קבועה. זהו מודל חלופי לאורח החשיבה הרציונלי הרווח בתרבות המערבית. המחשבה הריזומטית מייצרת ריבוי, תוספות והרכבים חדשים של חומר.

מתוך ולקריאה נוספת:

ריזום - אנציקלופדיה של הרעיונות; רשת - אנציקלופדיה של הרעיונות; מושג הריזום - פרפראות, מדע ופילוסופיה

המרחב - נפרץ. גבולות המרחב טושטשו ואנחנו נדרשים למפות מחדש את מושג הלמידה במרחבים החדשים. הכיתה אותה נהגנו לסמן ככיכר בה התרחשה הלמידה הפורמאלית, נסגרה ולא זמינה לנו כבעבר, הבית הפך למשרד, בנין בית הספר הפך לקניון של חדרים דיגיטאליים, והחצר שלו נפתחה לעולם. אנחנו לא יכולים להמשיך להיפגש בפורמט הישן, וכדאי לחשוב מחדש על עיצוב החלל הביתי שלנו, ועל תהליכי למידה שמתנהלים באויר הפתוח ובעננים. האם הבית, המבצר והפרטיות שהוא הבטיח, נפרצו עכשיו? איך שומרים על החצר ואיך מלמדים על ענן?

אנקוריזוֹם הוא גראז' ללמידה מחוברת. מרחב חוקר לניסוח מחודש של שאלות על חינוך ולמידה, הוראה וחברה במציאות משובשת. הגראז' מציע פרקטיקות מתקדמות ללמידה תוך כדי פעולה, באמצעות פעולות חוזרות של פירוק והרכבה מחדש.

זמן בית הספר שווה זהב - יהיה לנו פחות זמן פיזי בביה"ס (וגם הוא יכול להילקח מאיתנו כל רגע), הילדים.ות ואנחנו כמהים לקשר חברתי-אנושי ולפעילויות פיזיות עם החברים.ות ועם המורים.ות. לכן חשוב לנצל את הזמן הפיזי בביה"ס – לבניה וחיזוק החיבור הבינאישי, לכל מה שלא יכול להיעשות בבית.

להתמקד במפגשים שמקדמים יחסים בזמן הפיזי שלנו בבית הספר: שיחות אישיות פנים מול פנים, בניית הקבוצה, הכיתה הקהילה. לראות סרטון, לקרוא טקסט או לכתוב אלו פעולות שניתן לעשות לבד בבית.

במציאות המאה ה-21, אנחנו מבינים שתקרת הזכוכית של כל אחד ואחת מאתנו כשאנחנו לבד, לא מאד גבוהה. כדי לפרוץ אותה, אנחנו צריכים ללמוד לעבוד עם אחרים. יתרה מכך, ככל שהאחר יהיה שונה ואחר מאתנו, היכולת שלנו כקבוצה לייצר מענים חדשים ולהציע פתרונות לבעיות סבוכות - תגדל. כדי באמת ללמוד יחד ואחד מהשניה, אנחנו צריכים ללמוד להקשיב, ולבחון, לפתח יכולות של חשיבה ביקורתית ומנומקת, לגלות אמפתיה, לקפל את האגו, להתחייב לתהליך מתמשך וללמוד לנסח ולהציג את דעתנו בפני קהל. במציאות החדשה, המורה לא ״שולט.ת״ יותר בכיתה, ולא יכול.ה להמשיך לשמש כערוץ הבלעדי דרכו עובר הידע לילדות.ים. האחריות עוברת לילדים.ות ופיתוח יכולות חשיבה ביקורתית ולמידה עצמאית ומשותפת הופכת למרכז העשייה החינוכית. המורה מנתב.ת את הלמידה הקבוצתית, ותומכ.ת, מדייק.ת ומאתגר.ת כשצריך. כשהמטרה היא להדגים ולהעביר את האחריות של הלומדים על הלמידה (Student Agency).